הפוסט נכתב בהשראת לייטמן: סיפור הוא אמצעי רב עצמה להעביר רעיונות, מחשבות, מסרים. כשאני רוצה להעביר איזשהו מסר לילדי הצעירים אני ממציאה להם סיפור. גיליתי, בוודאי כמו אמהות רבות לפני, מתי הזמן הכי טוב לעשות את זה. בשעות הערב, ממש לקראת שעת השינה, אחרי ארוחת הערב, המקלחת, צחצוח השיניים וההתלבשות לקראת השינה, הילדים נמצאים באופן מפתיע בשיא אנרגטי חדש כאילו הם חשים ששעת השינה מגיעה ורוצים לנצל עוד קצת מהיום שעומד להיגמר ואז הם מתחילים לקפוץ ולהשתולל ולהתגלגל, החלטתי לזרום עם הטבע הילדי, רכשתי טרמפולינה קטנה והנחתי אותה בחדרם והם קופצים עליה שוב ושוב עד שכל האנרגיה שלהם נרגעת ואז הם פנויים להקשבה, זהו הזמן שבו אני ממציאה להם סיפור שקשור לסוגיה שנתקלנו בה במהלך היום. כמובן שאני לא עושה את זה בכל ערב, לרוב אני עייפה מכדי להמציא סיפורים ופשוט מקריאה להם מתוך ספר קיים או נותנת להם לקרוא בעצם מתוך ספר החביב עליהם, אך לפעמים כשיש איזה נושא בוער בבית או סתם כשנחה עלי המוזה אני ממציאה להם סיפור. כמובן שלגיבורי הסיפור יש שמות שונים משלהם אך עלילת הסיפור די דומה לאירוע שקרה להם וככה הם מזדהים עם העלילה.
אני מוסיפה בסוף איזה לקח או מוסר השכל שהם עצמם צריכים לגזור ולהסיק מתוך הסיפור ובדרך הזאת ערכים, מסקנות ותובנות, נטמעים בהם לזמן רב. אפילו הגדלנו לעשות וכתבנו חלק מהסיפורים במחברת שנקראת "מחברת הסיפורים של המשפחה" ובכל כמה זמן אנו שבים וקוראים את הסיפורים ונהנים מהם מחדש.
לאחרונה עלינו שלב, כתבנו ביחד סיפור שהילדים המציאו את כל עלילתו, כמובן בהכוונה שלי, לאחר מכן הקלדנו את הסיפור, הדפסנו אותו, בני הגדול צייר ציורים בהתאם לעלילה ושיבץ אותם בין דפי הספר ואילו הבן הקטן צבע דפי צביעה אשר הדפסנו וגם אותם שיבצנו בספר והרי לכם פרויקט משפחתי, ספר שהוצאנו תחת ידינו. מעבר לתוצאה המרהיבה נהנו מאוד מהעשייה המשותפת והיה בזה מסר ברור וחזק שגם אם ישנו פרויקט גדול ומורכב שבהתחלה אינו נראה בר ביצוע, ביחד אנו מסוגלים לבצע הכל. אני סבורה שסיפור הוא אמצעי נפלא לחינוך ילדים, הוא אינו חייב להיות ארוך ועם עלילה סבוכה, הוא יכול להיות דמיוני או לקוח הישר מחיי הילדים ואין ספק שהוא מותיר רושם עמוק בילד ומגרה את דמיונו והלך מחשבתו ונוטע בו יסודות עמוקים לחיים.
