בעיקרון, אפשר לחשוב שזו לא בעיה לאהוב אחרים. למה לא? כי הם נחמדים, עסוקים, יש להם משהו שאני חפצה, אז אוהב אותם ודרך זה אקבל משהו מהם. הנקודה שזאת לא בדיוק אהבה, זאת מניפולציה, אהבה כדי להשיג משהו שאני רוצה, עניין של כדאיות. קוראים לזה – אינטרסים. 'ואהבת לרעך כמוך' זה לעלות מעל לכדאיות, מעל האינטרס האישי ולראות את התמונה הכוללת שכולנו חלקים קטנים בה.
כיוון שאנו אוהבים את עצמנו, אנו נאהב גם את החלקים האחרים של התמונה שגם הם חלק מאיתנו ויש מעבר לזה גם. אנו אוהבים את ה׳. כיוון שאנו אוהבים אותו אנו אוהבים את כל מה שהוא יצר, הוא יצר את כל העולם, הוא יצר את כל האנשים, טובים ורעים ועלינו לאהוב את כולם כי כך נגיע לגמר תיקון. אם אנו אוהבים את עצמנו יותר מאשר אנו אוהבים את החברים האחרים זה אומר שאנו אוהבים את עצמנו יותר מאשר את המטרה הסופית של גן עדן עלי אדמות. מה אתם חושבים? כדאי? לא כדאי?. כדאי לאהוב את האחר כדי שכולנו נגיע לגמר תיקון.
גם אם בהתחלה זה מרגיש לא טבעי, מלחיץ, לא אמיתי, כדאי שנמשיך להתאמץ לאהוב את האחר כי כמו כל עבודה, בהתחלה זה קשה, לא בהכרח נעים, אבל עם הזמן זה נעשה לטבע שני, אנו אוהבים את האחר כי זה הדבר הנכון לעשות. ואז אפשר להתחיל לשחק על אמת. להפיץ את התורה לא במילים כי אם במעשים. כשהמעשים טובים, אחרים מעתיקים מאיתנו וגם הם אוהבים אחרים כמו שהם אוהבים את עצמם כי הם רואים שזה הדבר הנכון לעשות, ומאדם לאדם, ממעשה למעשה, כל העולם ישתנה מעולם אגואיסטי בו כל אדם דואג לעצמו, למערכת רשתית הדוקה בה כל אדם דואג לחברו, ולא דואג לעצמו כי יש אחרים הדואגים לו, שכל כך הרבה חברים דואגים זה לזה באמת אין מה לדאוג.