בדרך כלל כשמדברים על ערבות הדדית אנחנו מדברים על עזרה לעניים או כשחזקים עוזרים לחלשים או אולי מחלקה צבאית שהחיים של כל אחד תלויים באחרים. כל אלה הם מעשים מאוד חשובים ומועילים, אבל לא בטוח שאפשר לקרוא להם ערבות הדדית. כשאנחנו רוצים לברר את המהות של הערבות ההדדית יש לנו דוגמאות מצוינות בחוקי הטבע.
למשל, האטומים שבטבע יוצרים ביניהם ערבות הדדית. האטומים יוצרים ביניהם קשרים לפי חוקים מוגדרים וידועים היטב, ביחד הם מייצרים חומר חדש, חומר שיש לו יציבות גבוהה יותר, חומר שיש לו אנרגיה גבוהה יותר. האטומים תמיד מנסים להשלים זה את זה כך שהם מגיעים לרמת אנרגיה יותר גבוהה, זה חוק הערבות שלהם.
כל האטומים שואפים תמיד להיות ברמת אנרגיה מאוזנת, כאילו יש להם רצון להגיע לאיזון. בין האטומים מתקיים תהליך של מסירת אלקטרונים זה לזה. תהליך שנקרא "חיזור", כאילו הם מחזרים זה אחרי זה, ואחר כך גם מתחברים יחד, מתחתנים והופכים לחומר חדש לגמרי. יש בין האטומים הרבה מאוד סוגים של קשרים שונים, לפעמים הם חולקים יחד אלקטרונים, לפעמים הם מעבירים זה לזה אלקטרונים. מה שחשוב כאן זה לא הכימיה אלא העיקרון הפשוט של חוק הערבות ההדדית שקיים בטבע.
כאשר אדם עשיר נותן כסף לאדם עני, אין ביניהם שום שוויון, העני לא נותן דבר לעשיר וגם לא נוצר ביניהם קשר שוויוני. לפי חוק הערבות ההדדית של הטבע, שני החלקים צריכים להתחבר יחד, למשהו חדש, יותר גבוה, יותר מתוחכם מאשר שני החלקים הנפרדים. אי אפשר לקבוע מי יותר חשוב, אטום שיש לו יותר אלקטרונים, אינו חשוב יותר מהאחרים, הוא בעצמו לא יכול לעלות לרמה יותר גבוהה אלא אם כן יתחבר בקשר של ערבות הדדית עם אטומים אחרים.
לכן כשאנחנו רוצים לדבר על ערבות הדדית בין בני אדם, ערבות הדדית שהיא חוק טבע, אנחנו צריכים לחפש דרכים שבהם אנחנו יוצרים בינינו קשרים חדשים ומיוחדים, קשרי ערבות הדדית שמעלים את כולנו ביחד לתכונות גבוהות יותר, נעלות יותר. בקשרים הללו, יש שוויון מוחלט, שלמות של חיבור, ובשלמות הזו כל אחד מרגיש את עצמו כחלק מיוחד, חשוב, חיוני ושלם.