למשמע שתי המילים "כלכלה עולמית" נדמה שזה משהו משותף לכל העולם, שיתוף פעולה של כל המדינות על כדור הארץ. סוג של כלכלה משותפת הדדית בין כולם אך ההפך הוא הנכון והמושג כלכלה עולמית הוא אמנם שם לכל המסחר והייצור העולמי אבל לכל מדינה בפני עצמה. האדם פיתח מערכות רבות כדי להביא את עצמו לחיים קלים נוחים ועצמאיים. הרעיון טוב ונכון אבל רק אם לוקחים בחשבון את טובת הכלל. האדם הוא אגואיסט וחושב רק על עצמו וכיסו וכך יוצא שכל המערכות שפיתח למען הכלכלה הן מערכות הבנויות בצורה לא מאוזנת והאנושות שמה לעצמה את עיקרון הרווח הכספי כמושג עליון מעל הכול.
מהמאה ה-20 ההתפתחות החברתית כלכלית שלנו החלה לעצור אותנו במקום לקדם וזאת משום שהמטרה שלנו הייתה כדי להרוויח ולא כדי להתפתח. להרוויח כמה שיותר ולא חשוב על חשבון מי ומה. התחלנו לייצר כמויות בלתי הגיוניות של דברים מיותרים שאין להם כל קשר להכרחיות האדם וכל העיקר זה למכור וכמה שיותר. לצורך זאת בנינו מערכות לייצור, שיווק, אספקה, שינוע, אחסנה ועוד. עם הזמן הקשר הטבעי בין הכמות שאנו זקוקים לייצר רק למה שאנו באמת צריכים לבין תרבות הצריכה המוגזמת ומיותרת הביאה אותנו למשבר עולמי כלכלי ואנו מוצאים עצמנו חסרי אונים מול המפלצת שבנינו במו ידינו.
היום, במשבר הקורונה, כשאנו מתחילים להבין מה באמת חשוב ומה מיותר, מודל הכלכלה של השנים האחרונות שהתבסס על מכירה ורווחים מדברים מיותרים קורס. אנחנו רואים שהמערכת החברתית הכלכלית הזו הביאה לניצול ושימוש מוגזם במשאבי הטבע, בתיעוש שמזהם ומפר את האיזון העדין של האקלים, זיהום האוקיינוסים ופגיעה בשוניות האלמוגים הכול כך נחוצים לשמירה על האקולוגיה של כל כדור הארץ.
בכך שהפכנו את הכסף לערך עליון הפרנו את חוקי הטבע. זו מערכת שעובדת על פי חוקים קבועים ומוחלטים של איזון ושיתוף פעולה בין כל חלקיה. האדם ביהירותו רוצה לכופף, להכתיב ולקבוע לטבע חוקים משלו, יוצא שיש התנגשות בין שתי המערכות האלה של האדם מול הטבע אבל הטבע היום מראה לנו דוגמא איך חברה אנושית צריכה להתנהל, להנהיג בה חוקים של שיתוף פעולה בין כולם, איזון והדדיות בין הפרטים ובין המדינות, לייצר ולספק את כל ההכרחיות לכולם בשווה ולפי צורכם, לחשוב טוב על האחר ולחזור לחיות בהרמוניה כמו שהטבע מנחה אותנו.